פסק-דין בתיק ת"א 34878-06

2.         אין חולק באשר לחבותה של הנתבעת לפצות את התובעת על נזקיה, בעקבות התאונה. המחלוקת היא בשאלת גובה הנזק.

הפגיעה והנכות הרפואית

3.         כתוצאה מהתאונה נפגעה התובעת בקרסול רגלה השמאלית. בבדיקה אובחן שבר בפטישון החיצוני בקרסול. התובעת אושפזה בבית החולים בילינסון ובמהלך האשפוז עברה ניתוח לשחזור וקיבוע פנימי של השבר. ביום 6.3.05 שוחררה לביתה.

            ביום 2.5.05, כחודשיים וחצי לאחר התאונה, מעדה התובעת בביתה, נפלה, ונפגעה שוב בקרסול שמאל. בבדיקה אובחנו שברים נוספים סביב הקרסול והיא טופלה בניתוח נוסף לשחזור וקיבוע פנימי של השברים.

            מהלך ההחלמה לווה בתהליך זיהומי בפצע הניתוח שבעטיו אושפזה שוב לטיפול אנטיביוטי. נוכח התמדת התהליך הדלקתי הורחק הקיבוע הפנימי כשמונה חודשים לאחר הניתוח השני. הזיהום נסוג תוך מספר חודשים.

4.         ד"ר אמנון ישראלי מונה כמומחה בתחום האורטופדי לבדיקת התובעת. הוא ערך חוות דעת, השיב לשאלות הבהרה שהופנו אליו ונחקר בבית המשפט על חוות דעתו.

5.         בחוות דעתו קבע המומחה כדלקמן:

            בעקבות התאונה נגרם לתובעת שבר קל יחסית בקרסול והיא נותחה. מהלך החלמתה לאחר הניתוח התאפיין בשני גורמים עיקריים: שבר נוסף ונרחב יותר שארע בעקבות הנפילה השניה, ותהליך זיהומי באיזור הניתוח שהחל לאחר התאונה והחמיר לאחר השבר הנוסף. כתוצאה מכך נזקקה התובעת לשני ניתוחים נוספים, ומהלך החלמתה התארך.

            בסופו של טיפול, ולמרות אופיים הנרחב של השברים, הושג שחזור סביר של המבנה המרחבי של המפרק.

            מצד שני, נוכח היקף הנזק והתהליך הזיהומי קיימת פגיעה במשטחים הסחוסיים עם היצרות המרווח הפרקי והתפתחות תהליך ניווני שלאחר חבלה. התהליך הניווני מתבטא בכאבים במאמץ ובהגבלות בטווח התנועה של הקרסול.

            בכל הקשור לשיעור נכותה של התובעת קבע המומחה כי מצבו הנוכחי של הקרסול תואם את המוגדר בסעיף 48(3)א לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: תקנות הביטוח הלאומי), הקובע 10% בגין הגבלה ניכרת של התנועות בקרסול.

            עם זאת, בגין האפשרות להחמרה בתהליך הניווני בעתיד אשר בגינו יתכן והתובעת תידרש לניתוח נוסף כקיבוע הקרסול, מצא המומחה לקבוע לתובעת נכות בשיעור של 15%, מצב ביניים בין סעיף 48(3)א הנ"ל ובין סעיף משנה ב' המעניק 20% בגין קיבוע של מפרק הקרסול בעמדה נוחה (קשיון נוח).

            בחוות דעתו ציין ד"ר ישראלי כי הנכות שקבע כוללת גם את ההפרעה בגין הצלקות שנותרו לאחר הניתוחים, אך בתשובה לשאלות הבהרה שהופנו אליו שינה את חוות דעתו וקבע כי יש להוסיף על הנכות שנקבעה נכות בשיעור של 3% בגין הצלקות משני צידי הקרסול.

            אשר לנכות הזמנית קבע המומחה כי התובעת היתה באי כושר עבודה מלא למשך שנה וחצי, ובהמשך היתה נכותה בשיעור של 25% לתקופה נוספת של חצי שנה עד להתייצבות מצבה.

6.         כאמור, המומחה נחקר על חוות דעתו, ולכל אחד מן הצדדים השגות משלו באשר לקביעותיו ופרשנות משלו באשר למסקנותיו. להלן אתייחס לטענות הצדדים באשר לחוות הדעת, ולמרכיבי הנכות הרפואית ושיעורה.

7.         ראשית אציין כי הוכח, במידת ההוכחה הנדרשת, כי אירוע הנפילה מיום 2.5.05 נגרם כתוצאה מהתאונה וכהמשך ישיר שלה, ועל כן יש לראות בשברים שנגרמו לתובעת בעקבות אותה נפילה ככאלה שנגרמו כתוצאה מהתאונה.

            הנפילה ארעה כחודשיים וחצי לאחר התאונה. בתקופה זו החלימה התובעת מפציעתה בתאונה ומהניתוח שעברה לקיבוע השבר. התובעת העידה כי בהוראת רופאיה היא החלה ללכת בעזרת קביים ובמהלך ניסיון לעשות כן מעדה ונפלה (ר' סעיף 6 לתצהירה). בחקירתה הסבירה: "אני הייתי בביתי וזה היה בשעות אחר הצהריים וחזרתי מטיפול פיזיוטרפי. קיבלתי הנחיות ללכת על קביים. זו היתה פעם ראשונה שהלכתי על קביים על פי הדרכה" (עמ' 24 לפרוטוקול). לשאלה מה גרם לה ליפול השיבה: "לא יודעת, אבל לא היה לא מכשול לא מעצור שגרם לי ליפול" (עמ' 25 לפרוטוקול).